פעילותך מתרחבת גם בנושא הזיכרון לשואה. במה מתבטאת הפעילות שלך? "אני פעילה באתר "תפוז", בפורום: "שואה - הנצחה ותיעוד". פעילות זאת משתמשת באינטרנט ככלי, לשמר ולהעביר את זיכרון השואה לדורות הבאים. אנו מעודדים ניצולים לכתוב את סיפור חייהם, ולהעלות את סיפורם לפורום. מי שמתקשה באופן טכני, שולח אלי בדואר ואני מעלה לפורום. אנו מעלים תמונות ובהם יהודים שנספו בשואה, סימנים מהשואה, מצבות של קהילות שנספו בשואה וכו'. בנוסף אנו עונים לשאלות של בני הדורות הצעירים המחפשים חומרים על השואה, או מבקשים לראיין ניצולים לצורך עבודות מחקר. כמו נושא לימוד היידיש, כך גם בהנצחת השואה באינטרנט אני רואה בכך פעילות חשובה. אם אנחנו לא נעשה זאת - אף אחד לא יעשה זאת, וזה המעט שאוכל לעשות למען הדורות הקודמים שנספו ולא נותר מהם אפילו קבר, זהו גל-עד וירטואלי של העברת ה"גאלדענע-קייט" שרשרת הזהב של העם היהודי". מהי פולטוסק בשבילך? משפחתו של סבי נולדה וגדלה בפולטוסק על יד ורשה בפולין. עדיין לא הייתי שם, אבל קראתי את העדויות על המקום ובעיקר נצרבה בתודעתי תמונת גרוש יהודי פולטוסק מהעיר בתקופת השואה". את שייכת לשבט גדול מאוד - שבט מאירסדורף "כשהייתי צעירה, היינו מאד קרובים, נפגשנו לעיתים קרובות. היום בני המשפחה התבגרו, ומטבע הדברים אנו רחוקים יותר, מתראים בשמחות, ולצערי גם בעיתות של צער". האם את זוכרת סיפורים שסבא וסבתא סיפרו לך על פולטוסק? "סבי ע"ה כמעט ולא דיבר על פולוסק, ידעתי שזו העיירה בה נולד וגדל, אך הוא מעולם לא סיפר עליה ולא נזכר בימים ההם". מה היה טיב הקשר שלך עם סבא וסבתא? "הקשר שלי עם סבתי וסבי ע"ה היה הדוק מאד, צר לי על שהם לא זכו לראות אותי מקבלת תואר דוקטור בספרות יידיש, הדבר היה מסב להם נחת רב. עבודת הדוקטורט מוקדשת להם ולמשפחת סבתי מנשלסק ע"ה שנספתה כולה בשואה". מה יש לך לומר על פעילות דור ההמשך? "אני רואה עצמי כחוליה מקשרת בשרשרת הדורות של העם היהודי. חוליה המקשרת בין מה שהיה למה שיהיה. אני מעבירה את התרבות ומקדישה זמן להנצחה מתוך אמונה כי עם שאין לו שורשים - אין לו עתיד". במפגש של יוצאי העיירות ייצגתי בפנאל הרב-דורי את הדור השלישי. שמחתי לראות משתתפים רבים, אך ניכר היה, כי לא רבים מבני הדור השלישי השתתפו במפגש זה. אני מקווה כי מפגשים מסוג זה ימשיכו גם בעתיד, כמו שאני רואה זאת היום, בני הדור הצעיר של כל העיירות שהושמדו בשואה "נפגש" באמצעות האינטרנט, ומחליף רעיונות ודעות בקשר לשימור, הנצחה ותיעוד. אסיים את דבריי בהבעת תודה והערכה לכל העוסקים במלאכה זו, שאו ברכה. מינשר ניצולי השואה מרדכי צ'כנוב - יד ושם אנו ניצולי השואה מבקשים לומר לעולם בערוב ימינו: "היום, כשאנו, ניצולי השואה שהזיכרון צרוב בבשרנו, באים להעביר את לפיד שליחות הזכירה לדורות הבאים. אנו מעבירים עמו גם את המסר היהודי שהזיכרון צריך להוליך למעשה ולמחוייבות מוסרית. הוא צריך להיות הבסיס לפעולה ומקור הכוח ליצירת עולם טוב יותר... לא הפכנו לשונאי אדם ולשוחרי נקם על דם נקיים... בחרנו בחיים. לא שקענו אל תהומות הייאוש, ולא יאבדנו את האמונה באדם ובצלם אלוהים, אנו מבקשים לחלץ מהזוועה שחרצה בבשרנו מסר חיובי לעמנו ולעולם - מסר של מחוייבות לערכי האדם והאנושות. השואה שייכת למורשת אוניברסלית של כל בני תרבות. היא שקבעה את אמות המידה לרוע המוחלט. לקחי השואה חייבים להיות קוד תרבותי של חינוך לערכים הונאמיים, לדמוקרטיה, לזכויות האדם לסובלנות ולסבלנות, ונגד זגענות ואידאולוגיה טוטליטרית. אנחנו ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. בעוד שנים לא רבות לא יהיה עוד על כדור הארץ אדם שיוכל להעיד "אני זוכר את מה שאירע בשואה". יוותרו רק ספרי זכרונות ומחקר, תמונות וסרטים, ועדויות ניצולים, או אז יהפוך זיכרון השואה מגורל כפוי, החתום בבשרנו ובנשמתנו, לייעוד היסטורי שעל האנושות ועל הדורות הבאים לשאת באחריות .לצקת בו תוכן ומהות

הדוקטורט מוקדש לסבא וסבתא היא רואה עצמה כחוליה המקשרת בשרשרת הדורות של העם היהודי שהחליטה לשמר את זיכרון השואה, על ידי פעילות מבורכת באינטרנט. כבר בגיל צעיר היא הבינה שייעודה בחיים יהיה לעסוק ביידיש ולהנחיל את השפה הנשכחת גם לדורות הבאים. את לימודי הדוקטורט בספרות יידיש, היא לא שכחה להקדיש באהבה לסבה שנולד בפולטוסק וסבתה מנשלסק. נא להכיר את נציגת הדור השלישי: ד"ר ענת אדרת. ראיון: צפרירה מלובני שמוקלר עריכה: אריה שמוקלר את ד"ר ענת אדרת הכרנו בערב שערכנו לדור ההמשך שהתקיים בשנה שעברה בבית החייל. ענת, השתתפה בפאנל הרב-דורי וייצגה את הדור השלישי בהיותה הצעירה שבחבורה. דבריה באירוע הרשימו את הקהל, ולכן התבקש שנקדיש לה את הראיון השנתי שלנו בבטאון. ספרי לנו מעט על עצמך - היכן נולדת, גדלת ולמדת שמי ענת אדרת, נולדתי בישראל בשנת 1971. למדתי בבתי ספר ממלכתיים דתיים וסיימתי בגרות בתיכון עירוני דתי ברמת-גן במגמות לימודי ארץ-ישראל וספרות. בתיכון למדתי גם יידיש במסגרת שפה זרה שנייה. ואת השירות הלאומי עברתי במגדל העמק. ברשותי, תעודה בגרפיקה ממוחשבת ועיצוב אתרים באינטרנט. לימודים באוניברסיטת בר-אילן: תואר ראשון ראשי - לימודי ארץ-ישראל, משני - ספרות עם-ישראל עם התמחות ביידיש. תעודת הוראה בלימודי ארץ-ישראל, לימודים במסגרת המחלקה ל"עיתונאות ותקשורת". תואר שני בספרות יידיש ודוקטורט בספרות יידיש". כיצד הגעת ללמודי היידיש, ומה משך אותך לתחום? "שפת האם שלי היא עברית. מגיל 4 עד גיל 8 גרתי עם סבתי וסבי ע"ה, והקשבתי לשפת היידיש שהייתה השפה המדוברת בבית. בכלל לא חשבתי שאעסוק ביידיש בעתיד, אבל הייתי סקרנית, כי תמיד חשבתי שמדברים עלי, וכך מתוך שמיעה למדתי את השפה. בהמשך, מצאתי את עצמי בכל פעם מחדש נמשכת אל שפת היידיש ותרבותה, עד לנקודה בה הבנתי כי זוהי השליחות המיוחדת שלי: לעסוק ביידיש ולהנחיל את השפה והתרבות גם לדורות הבאים. מהי לדעתך המשמעות בקידום לימודי היידיש מבחינה ערכית, היסטורית ואישית? "יידיש הייתה השפה המדוברת והכתובה של הדורות הקודמים באירופה שאופיינה בתרבות עשירה ותוססת של ספרות, שירה, תיאטרון וקולנוע ששיקפו את הוויית החיים היהודית באותה תקופה. תרבות שלצערי נגדעה בשואה ובגלל תהליכים פוליטיים וחברתיים ברחבי העולם. קידום לימודי יידיש, מאפשר לדור הבא, להנות מתרבותם של בני הדור הקודם, שהתמודדות עם החיים הקשים אותם עברו דרך הומור מחד וכאב מאידך. הספרות היידית משקפת עולם יהודי שהיה ואיננו". מתי את זוכרת התעורר בך בפעם הראשונה העניין בפולין, האם בכלל דיברו בבית על השואה? בבית לא דיברו על פולין ועל השואה זו הייתה אותה המילה שאין נוקבים בה, למרות שהתעניינתי ושאלתי, סבתי וסבי ע"ה לא רצו לדבר על חייהם "שם", ו"אז". כתוצאה מכך, נותרה תועדתי חור שחור של סקרנות ופחד, קראתי ספרות על השואה, וגם כאשר עסקתי בדברים אחרים, העבר של בני משפחתי תמיד ליווה אותי Back To Main Site Donated by Umbrella Organization of Ostrolenka-Ciechanow